מעבר לארצות הברית 2025

 22/8/2025

אחרי שלוש שנים של טיולים בעולם, הרגשנו שעדיין לא סיימנו לנדוד יש עוד כל כך הרבה לראות, אבל התעייפנו מהמעברים מהאריזות מלהכיר חברים חדשים ואז להיפרד מהם  ולכן החלטנו לשלב בין יציבות להרפתקה. וכך מצאנו את עצמנו בארצות הברית. כאן אנחנו זוכים לבית קבוע, בית ספר, חברים וחוגים, ואנחנו ממשיכים לטייל יחד כמשפחה, לגלות את ארה"ב, ולכבוש את העולם בדרך שלנו. 

התמקמנו בניו ג'רזי, בעיירה טנפלי  מקום מקסים עם קהילה ישראלית גדולה ותומכת. בחרנו בטנפלי גם כי היא קרובה לניו יורק, שם נמצאים המשרדים של ירון, והוא נוסע לשם לעבודה כמה פעמים בשבוע. את הבית סגרנו בעזרת אורנה ג’קסון מתווכת שמתמחה בעזרה במציאת בית ובהתאקלמות היא מצרפת אותך לקבוצה בווצאפ ועושה אירועים למשפחות חדשות שמגיעות כדי שיכירו עוד משפחות. אבל מכיוון שהבית שלנו עדיין בשיפוצים ולא היה מוכן כשהגענו, מצאנו סאבלט לשבוע בעיירה הסמוכה קלוסטר. המשפחה שגרנו בבית שלה טסה לביקור בארץ, והבית שלהם היה פשוט מושלם לנחיתה רכה גדול, יפהפה עם חדר לכל ילד. מהרגע שנחתנו לא הפסקנו להתפעל מהאזור. הכול ירוק, מטופח ושליו והבתים הפרטיים עם גינות ירוקות מקדימה, איילים וסנאים שמטיילים בחופשיות. אחרי שלוש שנים של טיולים ברחבי העולם, זו הרגישה של התחלה חדשה. 

למזלנו, הבית שלנו היה מוכן לפני הזמן, וקיבלנו את המפתח כבר יומיים אחרי שנחתנו! הבית שלנו הגיע בלי ריהוט, הדבר הראשון שעשינו היה להזמין מזרנים מאמזון. מסתבר שהם מגיעים דחוסים בוואקום, מגולגלים כמו שבלול ענק, וברגע שפותחים את האריזה הם מתחילים “להתנפח” באיטיות עד לגודל האמיתי שלהם תהליך שלוקח בערך 72 שעות. לאט לאט התחלנו לגלות את נפלאות אמזון אתה מזמין משהו, ולמחרת הוא כבר בדלת. הכול כל כך יעיל, נוח וממכר, שקשה להבין איך הסתדרנו בלעדיו. את המיטות של הילדים הזמנו גם כן באמזון, ואת שאר הריהוט אספנו בהדרגה מאנשים שמכרו או מסרו או פייסבוק מרקטפלייס, ובתוך חודש וחצי הבית התחיל לקבל צורה ולהרגיש באמת שלנו. דוגמה נוספת ליעילות של אמזון  ערב אחד הרכב שלנו לא התניע ולא היו לנו כבלים להתנעה. הזמנו כבלים ב־11 בלילה, ולמחרת בבוקר הם כבר הגיעו עד הבית. בזכות זה הצלחנו להתניע את הרכב ולנסוע למוסך להחליף את המצבר.

כמובן שמעבר למדינה חדשה לא מסתיים רק בריהוט. הבירוקרטיה כאן היא עולם ומלואו. כל יום אנחנו מטפלים במשהו אחר טלפונים, אינטרנט, העברת חשבונות מים וחשמל על שמנו, פתיחת חשבון בנק (שזה פרויקט בפני עצמו!). כל ביקור בבנק לוקח שעתיים עד שחותמים על כל המסמכים זה לוקח המון זמן.

אחד הדברים הראשונים שחייבים לעשות כשמגיעים לארה״ב הוא להוציא SSN – Social Security Number, סוג של תעודת זהות אמריקאית שכל דבר כמעט תלוי בה. בלי המספר הזה אי אפשר לפתוח חשבון בנק, להוציא רישיון נהיגה, או אפילו להתחיל לעבוד. לכן מיד אחרי שהגענו הלכנו להוציא אותו. אחרי שממלאים את כל הטפסים ומגישים את המסמכים הדרושים, המספר עצמו מגיע בדואר הביתה תוך כשבועיים. הופתענו לגלות שה־SSN מגיע פשוט על דף נייר קטן לא כרטיס פלסטיק או משהו רשמי למראה ושהוא בעצם אחד המסמכים הכי חשובים והכי רגישים שיש. למדנו שאסור להסתובב איתו בארנק, ואפילו לא לצלם או לשמור אותו בטלפון. המספר הזה אמור להישמר בסוד מוחלט, כי אם הוא נגנב מישהו אחר יכול להשתמש בו ולקחת לך את הזהות. 

ועוד משימה לא קטנה – רישיון הנהיגה. חוקי הנהיגה כאן שונים, אז צריך ללמוד למבחן תיאוריה מחדש. יש אפליקציות מצוינות ללמידה, והיינו יושבים בערב, עושים מבחנים ומתאמנים על שאלות. שמגיעים ל MCV קודם צריך לאשר שיש לך שש נקודות זכות ורק אחרי שמסיימים את השלב הזה שלוקח כמה שעות אפשר לקבוע תאריך למבחן עצמו שגם ביום הזה לפני המבחן צריך למלא טפסים. למזלינו למדנו טוב ועברנו מהפעם הראשונה. 

למרות שהגענו לטנפלי כבר ב־22 באוגוסט, הילדים לא יכלו להתחיל את בית הספר בזמן. כדי להירשם לבית הספר צריך להגיע פיזית לעירייה ולהציג חוזה שכירות, ולא ניתן לעשות זאת מרחוק. מכיוון שהגענו בסוף שבוע, הצלחנו לקבוע תור לעירייה רק ליום שלישי מה שעיכב את תחילת הלימודים בכמה ימים. מעיין שובצה לבית הספר Mackay, שנמצא ממש קרוב לבית היא רק חוצה את הכביש וכבר שם, שזה ממש נוח. לעומתה, לאופק לא היה מקום באותו בית ספר, והוא שובץ לבית הספר Stillman, שנמצא במרחק של כארבע דקות נסיעה. למרות שהמרחק קטן, הוא מאוד התאכזב שלא יכול להיות באותו בית ספר עם אחותו.טל לומד ב־Middle School, שנמצא גם הוא במרחק הליכה מהבית. יום הלימודים כאן מתחיל בשעה 8:30 ומסתיים ב־15:10, והלמידה שונה מאוד מזו שאנחנו מכירים מישראל. לכל ילד יש שולחן אישי עם מגירה, שבה הוא שומר את כל הציוד שהביא ביום הראשון ללימודים. הילדים לוקחים הביתה רק את הספרים של המקצועות שבהם הם צריכים לעשות שיעורי בית. אין הפסקות רגילות כמו בארץ יש הפסקה קצרה לנשנוש בוקר, שנערכת בכיתה, והפסקת צהריים במזנון. אפשר להביא אוכל מהבית או להזמין אוכל דרך מערכת מקוונת של בית הספר, שממנה מחלקים את המנות לילדים. אי אפשר להיכנס לבית הספר אם צריך לאסוף ילד באמצע היום, הצוות מוציא אותו אליכם. בבוקר, כל הילדים מתכנסים בחוץ והמורה מגיעה לקחת את הכיתה פנימה, ובסיום היום הם יוצאים יחד באותה הצורה והמורה עומדת איתם ומוודא שאספו את כל הילדים. יש בבית הספר לא מעט משפחות ישראליות, והילדים שלנו השתלבו די מהר והכירו חברים חדשים מה שהקל מאוד על המעבר והתחלה של שנה חדשה במקום חדש.

אחד הדברים שצריך ללמוד עליו זה סופרים וחנויות בגדים, כי הם ענקים חנויות בגדים הם גדולות ומתרחבות על פני כמה קומות, כך שקל מאוד לבלות בהן שעות. מומלץ להגיע ממוקדים, כי כמות השפע פשוט אינסופית וקל מאוד למצוא את עצמך מוציאים הרבה יותר ממה שתכננתם. גם ה"אאוטלטים" כאן עצומים בגודלם וגם הקניונים.יש גם חנויות כמו Marshalls, שבהן אפשר למצוא מותגים במחירים מצוינים, אבל צריך לבוא עם הרבה סבלנות  לחטט, למדוד, ולחפש עד שמוצאים את המציאה המושלמת. גם הסופרים כאן לא פחות מרשימים. אפילו סופר שנחשב “קטן” הוא בדרך כלל גדול בהרבה ממה שמצפים. חשוב ללמוד מה לקנות ואיפה, כי לכל סופר יש את היתרונות שלו. אחד הסופרים שאנחנו קונים בהם הוא Costco סופר ענק שפועל בשיטת חברות מועדון. כדי להיכנס אליו צריך מנוי, אבל זה בהחלט משתלם. הרעיון שם הוא לקנות בכמויות גדולות, מה שהופך את הקנייה לזולה יותר לאורך זמן. אנחנו קונים שם בעיקר מוצרים יבשים, סבונים, שמנים, עוף ובשר שאנחנו מקפיאים. כשאנחנו צריכים קנייה קטנה או השלמות, אנחנו הולכים ל־ShopRite, שבו אפשר למצוא הכול מירקות טריים ורוטבים ועד בשר ומאפים. כמעט בכל סופר יש גם דלפקי אוכל מוכן, כך שאפשר לקנות ארוחה עם רוצים. ודבר אחרון אך חשוב לא לשכוח להביא שקיות מהבית, כי ברוב המקומות השקיות אינן בחינם.